הפרדוקס של המשא ומתן המנצח
דמיינו את הסיטואציה הבאה: סגרתם עסקה בדיוק במחיר שרציתם.
על הנייר- ניצחתם.
אבל כשאתם יוצאים מהחדר, משהו לא מרגיש נכון.
אולי אתם מותשים. אולי יש תחושה של מרחק. אולי אפילו טעם מר, למרות שהתוצאה “טובה”.
ועכשיו דמיינו מצב הפוך:
שילמתם קצת יותר ממה שתכננתם, ויתרתם על משהו קטן, או לא קיבלתם את כל מה שרציתם —
אבל יצאתם בתחושה טובה. הייתה הקשבה. היה אמון. הרגשתם שמכבדים אתכם. ובעיקר — הרגשתם שיש כאן בסיס להמשך.
בדיוק בפער הזה עוסק המושג ערך סובייקטיבי במשא ומתן.
אנחנו רגילים למדוד משא ומתן דרך הערך האובייקטיבי:
כמה כסף הועבר?
מי קיבל יותר?
מה כתוב בהסכם?
אבל מאחורי הנתונים היבשים מתקיים רובד נוסף, ולעיתים חשוב לא פחות:
איך הרגשתי בתהליך?
האם הקשיבו לי?
האם שמרתי על הכבוד שלי?
האם נוצר אמון?
האם ארצה לפגוש שוב את האדם שמולי?
המחקר הפסיכולוגי על משא ומתן מציע לנו להרחיב את השאלה.
לא רק: מה השגתי?
אלא גם: מה נשאר בי אחרי השיחה?
כי בסופו של דבר, הצלחה במשא ומתן לא נמדדת רק בתוצאה שעל הנייר.
היא נמדדת גם באמון, בתחושת ההוגנות, בכבוד שנשמר, וביכולת של הצדדים להמשיך לבנות משהו יחד.
מבוסס על מחקרם של Curhan, Elfenbein & Xu בנושא ערך סובייקטיבי במשא ומתן:
What Do People Value When They Negotiate? Mapping the Domain of Subjective Value in Negotiation.
ערך סובייקטיבי הוא לא "פרס ניחומים" – הוא מטרה בפני עצמה
"האינטרסים של נושאים ונותנים יכולים לחרוג בהרבה מהברור והמוחשי. קחו למשל את המרדף האוניברסלי כמעט אחר אישור חברתי, או את ההנאה הפשוטה שניתן להפיק מיחס מכבד, אפילו במפגש חד-פעמי."
ארבעת הממדים של מה שאנחנו באמת מעריכים
- רגשות לגבי התוצאה האינסטרומנטלית (תכליתית): האם העסקה נתפסת כהוגנת ומועילה? זהו המפגש בין הפסיכולוגיה לשורת הרווח.
- רגשות לגבי העצמי: המשא ומתן הוא חוויה רגישה לאגו. כאן נבחנים משתנים כמו "מסוגלות עצמית" שמירה על כבודה וגאוותם של הנושא ונותן – האם פעלתי לפי הערכים שלי או שהרגשתי ש"ניצלו" אותי?
- רגשות לגבי התהליך: האם נוהלה "הגינות פרוצדורלית"? האם הצד השני הקשיב לי והאם התהליך היה יעיל?
- רגשות לגבי מערכת היחסים: האם נוצר אמון ונוצר בסיס איתן ל"חוזה חברתי"? הממד הזה בוחן את התשתית לשיתוף פעולה עתידי.
- עד כמה אני מרוצה מהאיזון בין התוצאה שלי לתוצאה של הצד השני?
- האם התנהגתי בהתאם לעקרונות ולערכים האישיים שלי?
- האם אני מרגיש שהצד השני הקשיב לדאגות, לרצונות או לצרכים שלי?
- האם המשא ומתן בנה תשתית טובה למערכת יחסים עתידית עם הצד השני?
האינטואיציה שלכם מטעה – אתם לא באמת יודעים כמה טובה (באמת) הייתה העסקה
המנבא הטוב ביותר לשיתוף פעולה בעתיד הוא לא ההצלחה שלכם במשא ומתן
הצלחה במשא ומתן אינה נמדדת רק בדולרים ובסנטים, אלא ביכולת לייצר "הון פסיכולוגי". המעבר ממדידה בלעדית של שורת הרווח למדידת ערך סובייקטיבי הוא ההבדל בין נושא ונותן ששורף גשרים לבין כזה שבונה רשת של שותפויות אסטרטגיות לטווח ארוך.
הכיר/י את ערכת הקלפים שתסייע לך להבין את הצורך המסתתר מאחורי כל קונפליקט
ערכת הקלפים 'מה הצורך' היא כלי ייחודי שפותח כדי לעזור לך ולסובבים אותך להתמקד בצרכים האמיתיים הנמצאים בלב הקונפליקט/ההתנגדות ובהבנתם. הערכה משלבת את החוכמה והכלים הפרקטיים של המומחים הגדולים בתחום יישוב הסכסוכים והפסיכולוגיה החברתית. באמצעות הקלפים, תוכל/י לזהות ולבטא את הצרכים הבסיסיים שלך ושל אחרים בצורה ברורה ואמפתית, ולמצוא פתרונות יצירתיים ומשותפים.
להזמנת סדנת תקשורת מקרבת ושיח צרכים לארגון/לקהילה שלכם, צרו קשר
רוצה ללמוד איך לזהות ולבטא צרכים בדרך שמקרבת ולא מרחיקה?
גלי עוד על תקשורת מקרבת.
להלן ארבע תיאוריות מרכזיות של גדולי המומחים בתחום ודרכי התמודדות מרתקות:
הבנת הצרכים האנושיים הבסיסיים היא מפתח לפתרון קונפליקטים בצורה יעילה ובונה. ארבעה חוקרים מרכזיים בתחום יישוב הסכסוכים ומשא ומתן – רוג'ר פישר ו-ויליאם יורי, מורטון דויטש, מרשל רוזנברג וג'ון ברטון – הציעו גישות הממוקדות בצרכים אלה.
רוג'ר פישר וויליאם יורי, שני מומחים בתחום ניהול קונפליקטים ומשא ומתן, מציעים גישה ייחודית להתייחסות לצרכים וקונפליקטים בספרם המפורסם "Getting to Yes: Negotiating Agreement Without Giving In". הגישה שלהם מבוססת על עקרונות משא ומתן המבוסס על אינטרסים ולא על עמדות, ומדגישה את חשיבות ההבנה וההתייחסות לצרכים הבסיסיים של כל צד בקונפליקט.
הבחנה בין עמדות לצרכים: עמדות הן הביטוי החיצוני של מה שאדם רוצה, בעוד שצרכים הם הסיבות הפנימיות והעמוקות שמובילות לרצון הזה. פישר ויורי מדגישים את החשיבות של הבנת הצרכים האמיתיים שמאחורי העמדות. כאשר אנשים מתמקדים בעמדות, הקונפליקט נוטה להחריף; לעומת זאת, כאשר מתמקדים בצרכים, ניתן למצוא פתרונות יצירתיים שממלאים את הצרכים של כל הצדדים.
גישה למילוי צרכים: פישר ויורי מציעים גישה של "win-win" (ניצחון-ניצחון), שבה מחפשים פתרונות שממלאים את הצרכים של כל הצדדים המעורבים. גישה זו מבוססת על שיתוף פעולה ואמפתיה, ומטרתה ליצור תוצאה חיובית לכל הצדדים.
תקשורת והקשבה פעילה: חלק מרכזי בגישה של פישר ויורי הוא התקשורת הפתוחה והקשבה פעילה לצרכים של הצד השני. הקשבה אמיתית מאפשרת להבין את הצרכים והדאגות של הצד השני, ולהתייחס אליהם בצורה מכבדת ומבינה.
יצירת אפשרויות משותפות: במקום להתמקד בפתרונות מוגבלים, פישר ויורי ממליצים על חשיבה יצירתית ליצירת מגוון אפשרויות שממלאות את הצרכים של כל הצדדים. זה מאפשר למצוא פתרונות שכולם יכולים להסכים עליהם.
הפרדת אנשים מהבעיה: פישר ויורי מציינים את החשיבות של הפרדת האנשים מהבעיה. כלומר, להתמקד בבעיה ולא באנשים המעורבים. זה מאפשר לראות את הקונפליקט בצורה אובייקטיבית ולהימנע מהתייחסות אישית ופוגעת.
בפועל, גישתם של פישר ויורי משמשת כלי חשוב במגוון רחב של קונפליקטים, כולל בסכסוכים בינאישיים, ארגוניים, פוליטיים וגלובליים. הם מדגישים שכל קונפליקט ניתן לפתרון כאשר מבינים ומכבדים את הצרכים הבסיסיים של כל הצדדים ומחפשים פתרונות יצירתיים ומשותפים. גישה זו מציעה דרך מעשית ופרקטית לניהול קונפליקטים בצורה בונה ויעילה, והיא מהווה בסיס ללימוד וליישום בתחום המשא ומתן והגישור
ג'ון ברטון כתב את הספר "Human Needs Theory" (תיאוריית הצרכים האנושיים), שבו הוא מתאר את התיאוריה שלו על הצרכים האנושיים ואת תפקידם המרכזי ביישוב סכסוכים. בספר זה, ברטון מתאר כיצד הבנת הצרכים הבסיסיים של הצדדים המעורבים בקונפליקט יכולה להוביל לפתרונות ברי קיימא ויעילים יותר. הוא מדגיש את החשיבות של גישה שמכירה בצרכים אלה ומשלבת אותם בתהליכי משא ומתן וגישור.
ג'ון ברטון היה חלוץ בתחום יישוב סכסוכים וגישור, והתמקד במיוחד בצרכים האנושיים הבסיסיים ככלי להבנת קונפליקטים. ברטון טען שקונפליקטים רבים אינם ניתנים לפתרון רק על ידי התמקדות בעמדות ובאינטרסים של הצדדים, אלא יש לזהות ולהבין את הצרכים הבסיסיים של הצדדים המעורבים. צרכים אלה כוללים ביטחון, זהות, שייכות, הכרה, פיתוח אישי ותחושת ערך עצמי.
לפי ברטון, כאשר צרכים אלה אינם מתמלאים, עלולים להיווצר קונפליקטים עמוקים וממושכים. פתרון קונפליקטים מוצלח דורש גישה שמבינה ומכירה בצרכים הבסיסיים הללו, ולא רק במשא ומתן על עמדות ואינטרסים. בכך, ברטון קידם את הרעיון של פתרון קונפליקטים על ידי חקירת הצרכים הבסיסיים של כל הצדדים והבטחת מענה הולם להם.
מרשל רוזנברג פיתח את שיטת התקשורת המקרבת (Nonviolent Communication, NVC), המתמקדת בזיהוי והבנה של הצרכים האנושיים שמאחורי ההתנהגויות והמסרים של אנשים. רוזנברג האמין שתקשורת בריאה ויעילה מבוססת על חיבור לצרכים אנושיים בסיסיים ועל ביטויים בשפה שמקדמת אמפתיה והבנה הדדית. להלן כמה עקרונות מרכזיים של גישתו:
תצפית במקום שיפוט: רוזנברג הדגיש את החשיבות של תיאור אובייקטיבי של מצבים ללא שיפוט, מה שעוזר להימנע מקונפליקטים הנובעים משיפוטים והאשמות.
הבעת רגשות: רוזנברג הדגיש את החשיבות של הבעת רגשות בצורה כנה וישירה, כדי לעזור לצדדים המעורבים להבין את ההשפעות של הפעולות והאמירות שלהם.
זיהוי צרכים: השלב המרכזי בשיטה הוא זיהוי הצרכים האנושיים הבסיסיים שמאחורי הרגשות וההתנהגויות. רוזנברג האמין שכל פעולה או רגש נובעים מצרכים שלא מולאו.
בקשות במקום דרישות: רוזנברג הדגיש את החשיבות של הבעת בקשות ברורות ומוגדרות, במקום הצגת דרישות. זה מאפשר תקשורת פתוחה ושיתופית יותר, ומגביר את הסיכוי למענה חיובי.
השיטה של רוזנברג מתמקדת באמפתיה ובחיבור לצרכים האנושיים כדי לפתור קונפליקטים ולבנות מערכות יחסים חיוביות. רוזנברג האמין שבעזרת תקשורת מקרבת, אנשים יכולים להבין זה את זה טוב יותר, לשתף פעולה ולהגיע לפתרונות שמספקים את הצרכים של כל הצדדים המעורבים.
ספרו המפורסם של רוזנברג, "תקשורת מקרבת: שפה לחיים" (Nonviolent Communication: A Language of Life), מציג את עקרונות השיטה ואת הדרכים ליישומה בחיי היומיום, בעבודה, במשפחה ובקהילה.
מורטון דויטש (Morton Deutsch), אחד המומחים הבולטים בתחום המשא ומתן והקונפליקט, תרם רבות להבנת תפקידם של צרכים אנושיים בקונפליקטים. גישתו של דויטש מתמקדת בהיבטים פסיכולוגיים וחברתיים של קונפליקטים ובהבנת הדינמיקה בינאישית והקבוצתית. הנה כמה עקרונות מרכזיים מהתייחסותו לצרכים אנושיים בקונפליקטים:
התייחסותו של מורטון דויטש לצרכים אנושיים בקונפליקטים
צרכים בסיסיים ככלל מפתח בקונפליקטים: דויטש מדגיש שצרכים בסיסיים כגון ביטחון, הכרה, השתייכות וכבוד הם מרכזיים בכל קונפליקט. כאשר צרכים אלה אינם מתמלאים, אנשים חווים תסכול וכעס, מה שמוביל לעיתים קרובות להחרפת הקונפליקט.
התאמה בין צרכים לבין פתרונות: אחד מהעקרונות המרכזיים בדבריו של דויטש הוא החשיבות של מציאת פתרונות שמתאימים לצרכים הבסיסיים של כל הצדדים בקונפליקט. פתרונות אלו צריכים להיות מבוססים על הבנה מעמיקה של הצרכים של כל המעורבים ולא רק על עמדותיהם או דרישותיהם.
גישה בונה לעומת גישה הרסנית: דויטש מדבר על ההבדל בין גישות בונות להרסניות בקונפליקטים. גישה בונה מתמקדת בהבנה, אמפתיה ושיתוף פעולה, והיא מכוונת למילוי צרכים משותפים. לעומת זאת, גישה הרסנית מתמקדת בניצחון על הצד השני, מה שמוביל לרוב לפגיעה בצרכים ולסבל מתמשך.
הכרה בצרכים פסיכולוגיים: דויטש מדגיש את החשיבות של הכרה בצרכים פסיכולוגיים כגון צורך בהערכה עצמית, צורך במשמעות וצורך בתחושת יכולת. צרכים אלה חשובים לא פחות מצרכים פיזיים, והכרתם יכולה לסייע בפתרון קונפליקטים באופן מעמיק ומשמעותי יותר.
השפעת יחסי הכוח על הצרכים: דויטש מציין שיחסי הכוח בקונפליקט משפיעים על הדרך שבה הצרכים מתמלאים. כאשר יש חוסר איזון בכוח, הצד החזק יותר עשוי להתעלם מצרכים של הצד החלש, מה שמוביל להחרפת הקונפליקט. הוא מציע עבודה ליצירת איזון ושותפות בין הצדדים על מנת להבטיח מילוי צרכים באופן שווה.
תפקיד האמון והאמפתיה: דויטש מדגיש את החשיבות של בניית אמון ואמפתיה בין הצדדים בקונפליקט. אמפתיה מאפשרת להבין לעומק את הצרכים והחששות של הצד השני, ואמון מקדם נכונות לשיתוף פעולה ולמציאת פתרונות משותפים.
יישום הגישה בקונפליקטים
מורטון דויטש מציע גישה פרקטית ותיאורטית לניהול קונפליקטים באמצעות הבנה מעמיקה של הצרכים האנושיים והדינמיקה הבינאישית. גישתו מתאימה למגוון רחב של קונפליקטים, בין אם הם בין אישיים, קהילתיים, או בינלאומיים. על ידי התמקדות בצרכים הבסיסיים ושימוש בגישות בונות, ניתן להגיע לפתרונות יצירתיים ומוסכמים שממלאים את הצרכים של כל הצדדים המעורבים בקונפליקט.
ניתן להרחיב את הקריאה בספרו של מורטון:
"The Resolution of Conflict: Constructive and Destructive Processes",